<h1>ספר התרומות שער נ' חלק ג'</h1>
<h2>דף מה.</h2>
גרסינן בכתובות בפרק הכותב [פ"ה ע"א] אבימי בריה דר' אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבוה, אזל פרעינהו, אמר להו הבו לי שטרא, אמרו ליה סטראי נינהו, אתו לקמיה דר' אבהו א"ל אית לך סהדי דפרעתינהו, א"ל לא, א"ל מגו דיכיל למימר להד"מ יכול לומר סטראי נינהו. ודיני דסטראי נינהו ודיני דאיתרע שטרא כבר בררנו בשער י"ט שהקדמנו. ועתה נכתוב הצריך לדין זה שלפנינו. על זה גרסינן בסוף דבר זה לענין שלומי שליח מאי, ואסיקנא בין א"ל המשלח שקול שטרא ברישא והב זוזי בין א"ל הב זוזי ושקול שטרא אם פרע בלא עדים ולא שקיל שטרא משלם, דכיון דאזהר ליה דלישקול שטרא או בסוף או בתחלה ולא איזדהר לקבלו לשטרא תחלה מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ודוקא דא"ל לכתחלה או בסוף שקול שטרא, והילכך מסתמא היה לו לתבוע השטר תחלה קודם שיפרע מעותיו, אבל אי לא אמרו ליה שקול שטרא כלל אע"פ שהודיעוהו שחוב בשטר היה לו עליו כל זמן שלא אמרו לו שקול שטרא פטור, דמצי למימר סבור הייתי שמלוה ע"פ היה לו עליכם כיון שלא הודיע לו המשלח והיה סבור שעל אמונתו היו סומכים, וכמו שה"ה בחנוני [שבועות מ"ה ע"א] שיכול לומר סבור הייתי שיסמוך על אמונתו. וכן פסק הרב בהלכותיו. גם כתב דאי לא אמרו ליה פרעיה בסהדי לא מחייב למפרעינהו בסהדי, וכדאיתא בחנוני דהא יהיב מעותיו במצות בעל הבית לפועלים שלא בפני עדים ונשבע ונוטל מב"ה אע"פ שהפועלים מכחישין אותו ואומרים לא נטלנו, אע"פ שפשע כשפרעם בלא עדים ויצטרך ב"ה לפרעם פעם אחרת לא מחייב חנוני בההיא פשיעותא, שיכול לומר הרי לא הזהרתני לפרעם בעדים, והא נמי דכותה היא. וההיא דשליח דאיתא בקדושין [מ"ג ע"ב] דמשתבע שליח דיהבינן ניהליה ומפטר ומשתבע מלוה דלא שקיל ופרע ליה לוה, אלמא דהיכא דלא אזהריה למפרע בסהדי לא מחייב למפרע בסהדי, דליתיה פושע, ע"כ. אבל אם הזהירו ופשע חייב.
